סקר זה מציג נתונים על שכר והכנסה לפני מס, על תעסוקה ועל מעמד בעבודה לפי משתני דמוגרפיה וכלכלה שונים, לשנת 2019. הוא עוסק באוכלוסיות העובדים השכירים והעובדים העצמאיים המבוטחים במוסד לביטוח לאומי וכולל מידע לפי עשירונים ומדד אי-שוויון בהכנסות מעבודה לפי יישוב. נתוני השכר אינם מתוקנים לחלקיות המשרה (נתון זה אינו קיים בקבצי הביטוח הלאומי).
בשנת 2019 היו רשומים בקובצי הביטוח הלאומי כ-4.08 מיליון עובדים שכירים שונים שקיבלו שכר בעבור חודש אחד לפחות, כ-370.2 אלף בהם היו עצמאים וכ-147 אלף היו גם שכירים וגם עצמאים.
להלן הממצאים העיקריים:
- השכר הממוצע לחודש עבודה של שכירים היה ב-2019 11,487 ש"ח, עלייה נומינלית של 3.1% לעומת 2018. שכר הגברים לחודש עבודה היה 13,664 ש"ח, ושל נשים 9,281 ש"ח – שהם 67.9% מהשכר הממוצע של הגברים.
- השכר הממוצע לחודש בשנה של השכירים היה 9,745 ש"ח – 84.8% מהשכר הממוצע לחודש עבודה, זאת משום שיש עובדים שכירים שאינם עובדים שנה שלמה.
- התפלגות שכר השכירים לפי צורת היישוב[1] מראה, כי השכר הממוצע לחודש עבודה ביישובים העירוניים היהודיים היה גבוה בכ-45.7% מהשכר הממוצע ביישובים העירוניים הלא יהודיים. השכר הממוצע לחודש עבודה הגבוה ביותר נמדד אצל שכירים המתגוררים ביישוב מתן (21,557 ש"ח) וסביון (20,494 ש"ח), והנמוך ביותר נמדד אצל תושבי ביר הדאג' (5,847 ש"ח) ומודיעין עלית (6,389 ש"ח).
- בין הערים הגדולות (יותר מ-200 אלף תושבים), בני ברק, המופיעה השנה לראשונה בקבוצה זו, נמצאת בתחתית הרשימה עם שכר ממוצע לחודש עבודה ששיעורו 67% מהשכר הממוצע במשק, ומעליה ירושלים – 83.5%. בתל אביב נמצא השכר הגבוה ביותר – 126.9% מהשכר הממוצע.
- ההכנסה הממוצעת של העצמאים: בשנת 2019 היתה הכנסתם הממוצעת לחודש בשנה 10,946 ש"ח – כ-9% גבוה מהשכר הממוצע המקביל לשכירים. ההכנסה הגבוהה ביותר בקרב העצמאים היתה בשמשית (18,488 ש"ח) ובלהבים (17,340 ש"ח). ההכנסה הנמוכה ביותר נמצאה באבו תלול (4,096 ש"ח) ועמנואל (5,173 ש"ח).
- מדד ג'יני לאי-שוויון התחלקות ההכנסה בקרב כלל השכירים הגיע בשנת 2019 ל-0.4713 – ירידה זעירה לעומת השנה הקודמת, ובקרב העצמאים המדד 0.5139. נמצא גם קשר ססטיסטי חיובי בין רמת השכר הממוצע ביישוב לבין מדד ג'יני: ככל שרמת השכר ביישוב גבוהה יותר כך גם מדד ג'יני עולה, כלומר האי-שוויון בהתחלקות השכר גדול יותר. ממצא זה נכון הן לשכירים והן לעצמאים.
- התפלגות ההכנסות לפי שנת עלייה מאפשרת להשוות את הכנסתם של העולים החדשים לכלל האוכלוסייה העובדת. על-פי הנתונים, ככל שהוותק של העולה בארץ גדול, כך הכנסתו לחודש עבודה גבוהה יותר. לדוגמה, ב-2019 השכר הממוצע לחודש עבודה של עולה שהגיע ארצה בשנים 2014-1990 היה גבוה ב-41.8% משכרו של מי שעלה ארצה בשנים 2019-2015, אך נמוך ב-0.3% מהשכר הממוצע של כל השכירים במשק.
- הכנסות של משפחות עובדים: ב-2019 ההכנסה של משפחה (לא כולל משפחות של יחידים) מעבודה שכירה ועצמאית הסתכמה ב-23,477 ש"ח בממוצע לחודש בשנה. בין חמש הערים הגדולות, ההכנסה הגבוהה ביותר היתה בתל אביב (33,273 ש"ח) ובחיפה (28,318 ש"ח), והנמוכה ביותר ורחוקה מאוד מהממוצע הארצי – בני ברק (11,854 ש"ח, כ-50.5% מהממוצע הארצי).
- התפלגות המשפחות (ללא משפחות של יחידים) לפי הכנסתן לחודש עבודה על-פי מספר הילדים מעלה כי במשפחות שבהן 4 ילדים או יותר הכנסה זו נמוכה ב-22.1% מהכנסתן של המשפחות (18,285 ש"ח לעומת 23,477 ש"ח בהתאמה). מהתפלגות המשפחות הללו לפי עשירונים עולה שההכנסה הממוצעת לחודש עבודה של ששת העשירונים הראשונים נמוכה מההכנסה הארצית.
בפרסום ל-2018 שונתה שיטת סיווג העובדים העצמאים כך שמספרם והכנסתם הממוצעת אינם תואמים את סדרת הנתונים שהוצגה בפרסום זה בשנים שלפני כן. הלוחות שהושפעו מהשינוי הם לוחות שמוצג בהם מידע על עצמאים (לוחות 21-17, 32-28). בפרסום לשנת 2018, לצורך מעבר חלק יותר לשיטה החדשה, הועלו לאתר האינטרנט קובצי אקסל עם לוחות 17-21 ו-28-32 לשנים 2017-2018 הן עם סיווג העצמאים בשיטה הישנה והן בשיטה החדשה. הסבר על השינוי ניתן בנספח ההגדרות. השנה מוצגים הנתונים אך ורק לפי הסיווג החדש.
השנה תוקנה גם טעות היסטורית, והכנסה מקצבת שאירים המשולמת ומדווחת על-ידי חברות הביטוח בטופס 126 (לא קצבת הביטוח הלאומי), אינה מסווגת עוד כשכר עבודה רגיל ולא הובאה השנה בחשבון. ב-2019 קיבלו קצבה זו יותר מ-100 אלף איש. השינוי המתודולוגי הזה השפיע על גובה השכר הממוצע, כיוון שקצבת השאירים נמוכה יחסית.
[1] רק ביישובים עם 2,000 תושבים לפחות.